אלינור גדלה בגן יבנה. כשהחלה לימודי תיכון עברה ללמוד ולחיות בפנימייה החקלאית בכפר סילבר, כעבור שנתיים שבה לגן יבנה וסיימה את הלימודים ב"אורט" ביישוב.

נערה שקטה ומופנמת, נעימת הליכות וצנועה עם חיוך שובה לב וגומות חן. גדלה עם ערכים של דרך ארץ, חברות אמת ואהבת הזולת. אהבה לקבל החלטות באופן עצמאי בכל הקשור לחייה האישיים. צעירה ערכית שאהבה בני אדם ובעלי חיים, דגלה בזכויות בעלי החיים ולכן אימצה אורך חיים צמחוני.

ב-26.7.2006, ימי מלחמת לבנון השנייה, התגייסה לצה"ל. שירתה כלוחמת ביחידת מג"ב (משמר הגבול) במשך שלוש שנים.

אחרי שחרורה מהצבא טיילה בארצות הברית – ניו ג'ירסי, ניו יורק, ווסט וירג'יניה, קולורדו ועוד. שילבה הנאה עם עבודה, ושבה לארץ עם המון חוויות ותמונות. כאן המשיכה לשלב הנאה ועבודה – חצי שנה הייתה באילת, עבדה במלונות וצברה חוויות וחברים חדשים וכמובן המון תמונות מדהימות. רצתה לטעום עוד מהנאות החיים, ומאילת טסה לתאילנד. נהנתה מאוד וחזרה מאושרת עם חוויות, זיכרונות ותמונות יפות.

בשובה לארץ למדה שנה במכללה לרפואה משלימה. בשנת 2012 החלה לעבוד כמאבטחת ברכבת ישראל, הייתה מאבטחת למופת ועשתה את עבודתה נאמנה.

ב-27.11.2012 התגייסה לשב"ס, שירות בתי הסוהר. שירתה ביחידת נחשון בגדוד מרכז מספר חודשים ועברה לגדוד דרום, לפלגת שקד. גילתה מסירות ומחויבות לערכי הארגון בכלל, וליחידת נחשון בפרט. מגיל צעיר היא הצטיינה בפעילות ספורט, ובשב"ס הצטרפה לנבחרת הריצה.

אלינור נונה נפטרה בכ' בסיוון תשע"ד (18.6.2014). בת עשרים ושש בפטירתה. הובאה למנוחות בבית העלמין בגן יבנה. הותירה הורים, אחות ושני אחים.

נועם הליכותיה, צניעותה וחוכמתה הם חלק מאבני הדרך שהנחו אותה בחייה, כתבו בני המשפחה. על מצבתה כתבו, לפי אותיות שמה:

"אצילית ואהובה על כולם, אהבה כל אדם באשר הוא אדם. / לכל משימה ניגשה באדיבות ושמחה. / יופייך וטוב ליבך חרוטים בליבנו לעד. / נועם הליכותייך היו אור לכל הסובבים אותך. / ועתה אהובתנו נחי בשלום על משכבך. / רחום וחנון ברחמיו ישמרך בצל כנפיו לעולמים".